העיר מדברת בערב
מתוך עננים נודדים
וידיה שולפות את החרב
ודוקרות את ליבי מבפנים

אז גופך החשוף באור אבן
מחסה לגופי הנדקר
ואפילו אינני חושבת
על החול האדום ביום קר

כי העיר מדברת אליך
ודובבת היום את שפתי
ורואה את יופיין של פניך
החבוק בשתי כפותי

העיר מדברת בלילה
אל כל חדרי השותקים
ואומרת מה טוב ומה רע לה
בצללים, בדמעות, בצחוקים

היא שומרת היטב על גוריה
על כל מחפשי המקלט
אנו לא נעלם מעיניה
בלכתה על עינינו בלאט

כי העיר מדברת אליך
ודובבת היום את שפתי
ורואה את יופיין של פניך
החבוק בשתי כפותי

כי העיר מדברת אליך
ודובבת היום את שפתי
ורואה את יופיין של פניך
החבוק בשתי כפותי