לא יודעת אם ההיסטוריה בדיה
לא יודעת אם המציאות אשליה
לא יודעת מה יהיה מחר
לא יודעת, ועכשיו כבר מאוחר
מחוגי השעון ממשיכים לפעום
הלב מתקתק כמו מעל תהום
דורות טמנו ראשינו ברוח
ועכשיו מאוחר, אין לאן לצמוח
כבר הפסקתי לשאול את הספרים
מרוב קריאה, אין הבדל בין מילים
רק אבקש את מה שנותר
שורה או שתיים של אושר מפוזר
מחוגי השעון ממשיכים לפעום
הלב מתקתק כמו מעל תהום
דורות טמנו ראשינו ברוח
עכשיו צריך רק ללמוד לשכוח.
אין לי שום ברירה
בבונקר של "הנפילה"
זה הצבע
זה הטבע
זה הצבע של הגלולה.